אני והאגו שלי - לפרשת תצווה

11/02/2011 10:18:26

אני ואני

כולם מכירים את "האדם" ששם עצמו במרכזו של עולם , כל דבר שקרה , קורה או יקרה , קורה בזכותו.

אדם כזה משבח את עצמו ותכונת הצניעות ממנו והלאה ואינו רואה אדם אחר ממטר כל רעיון שנשמע הוא רעיון שלו והוא קושר לעצמו ארבעים ושמונה קניינים ( פרקי אבות פרק שישי משנה ו ) .

"אדם" זה יכול להיות פוליטיקאי , מנהיג , מנהל , או חבר מן השורה .

האם ניתן לחיות במחיצתו של אדם כזה ? ואם כן איזה תכונה צריך לאמץ כדי לקיים חברות עם אדם אגוצנטרי כזה ?

פרשתינו , פרשת צו , מפגישה אותנו עם נושא שבמרכזו עומד אהרון הכהן ובניו . כל הפרשה דנה ועוסקת באהרון הכהן בבגדים שילבש לכבוד ולתפארת וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו- לְכַהֲנוֹ-לִיומפרטים כל בגד ובגד ממה הוא עשוי ומה מטרתו.

פתיחת הפרשה מפגישה אותנו עם ניסוח מוזר שחוזר על עצמו מספר פעמים:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.( שמות פרק כז' פסוק כ' )

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל- לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן- נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן.( שמות פרק כח' פסוק א' )

וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ- לְכַהֲנוֹ-לִי.( שמות פרק כח' פסוק ג' )

המלה שחוזרת על עצמה היא המלה " ואתה " על מי ואל מי מדובר במלה זו ?

פרשה זו נאמרה למשה שיצווה את אהרון אחיו על בגדי הכהונה ועל תפקידיו ככהן . איך מרגיש משה שהוא מרכזו של סיפור בניית העם החל מגאולת מצרים ועד הכניסה לארץ ישראל ?

אומר על זה האלשיך הקדוש

אחרי ראות משה את כל מעשה המשכן כי נורא הוא, לעשות לו מקדש לשכון יה אלוקים בתוכנו, ויצוה את עמו "קחו לו תרומה", ואל בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב לעשות ארון, מנורה, שולחן וכל כלי המשכן ואהלו ומכסהו; ואת אהרן ובניו לכהן לפניו – הלא יתחמץ לבבו לומר: "מה זאת עשה לי אלוקים, כי אין לי חלק בדבר הגדול הזה!" ומה גם כי הוא היה העתיד להיות כהן ואהרן לוי, ונתחלף הדבר בשליחות מצרים. על כן לדבר על לבו ולנחמו בא האלוקים ואמר: ...ואתה, משה, אל תחוש, כי חלקך גדול מכולם, כי הלא שלמות כולם על ידך הוא, כי ע"י מה שאתה תצוה את בני ישראל בכל מצוות, וגם במה שיקחו אליך שמן וכו', יזכו שעל ידי כך יועיל 'להעלות נר תמיד', כמו שיתבאר להאיר להם לעה"ב, אך בלעדיך לא היו זוכים לכך. זהו על כללות ישראל. ומה שתקנא על אהרן ובניו שהם כהנים ולא אתה, גם שלמותם ממך היא, כי "ואתה הקרב אליך את אהרן" וכו' ועל ידי "הקרב אליך" יזכו. וגם הבגדים אין בהם כח לקדשם לכהן, אם לא על ידך, כי "ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו... לקדשו" על ידי מה שיהיה על ידך.

המסר שעולה מהפרשה שמשה מרכזו של ספר שמות צריך לתת "במה" לאהרון אחיו ולאחרים זה קשה וצריך גדלות נפש ולדעת לצמצם את עצמך ואם אתה לא עושה זאת מרצונך אז הקב"ה אומר לך "ואתה תצווה" ובאמת שמו של משה רבינו לא מוזכר כלל וכלל בפרשת תצווה , אז נכון שהפרשנות המוכרת אומרת שזה חלק מתפילתו של משה להצלת עם ישראל לאחר חטא העגל " וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן- מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ."( שמות פרק לב' פסוק לב' ) אבל אפשר לומר שזה גם חלק מתהליך של לתת מקום גם לאחרים.

קורא נכבד

השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד .