החטא ועונשו לפרשת תצווה

02/03/2012 12:47:29

החטא ועונשו לפרשת תצווה

הפסוקים הבאים לקוחים מפרק לב` פרשת כי תישא , שם מזכירים את עוון חטא העגל ואת תפילתו של משה כאשר הוא מלמד סנגוריה על עם ישראל ומנסה להצילו.

לא וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. לב וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן- מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. לג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ- הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם. לה וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. {ס} משה, פונה בהצעה לקב"ה ואומר לו" ועתה אם תישא עוונם" ז"א אם אתה סולח להם, אז זה בסדר ואם אתה לא סולח להם אז "מחני נא מספרך אשר כתבת". תגובת הקב"ה לרעיון של משה נותנת חיזוק למשה, אתה הרי לא חטאת אז מדוע שאמחה אותך מספרי, הקב"ה מקבל את בקשת משה לאי מחיית עם ישראל והקב"ה בתגובה לכך "מוריד" את דרג הליווי ומעכשיו לא אני, הקב"ה, אלווה את עם ישראל אלא מלאכי. אנו יודעים שבסופו של דבר הקב"ה סלח לעם ישראל אם כך לפי פשט המילים שמו של משה לא אמור להימחות מספרך אשר כתבת. פרשת תצווה נקראת תמיד בסמוך ל- ז` באדר. או ש- ז` באדר יחול בשבוע שלפני, כמו השנה או בשבת שאחרי ז` באדר. פרשת לידתו ומותו של משה רבנו ב- ז` באדר קשורה קשר הדוק לפורים שיחול בעזרת ה` ביום חמישי השבוע. מחשבתו של המן הרשע, שראה שמשה, מנהיגם של ישראל נפטר בחודש אדר ולכן הפיל את הפור בחודש אדר כדי להשמיד את היהודים ולא ידע המן שבחודש אדר גם היתה לידתו של משה. והתוצאה הידועה היא: ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה באויביהם ויהי רצון פסוק זה ימשיך ויתקיים גם בימינו באשר אנו רואים איך כל העולם נהפך "באביב הערבי".

ורציתי לשאול כיצד יש להסביר את העובדה שהצעת משה למחיית שמו שנכתבה בפרשת כי תישא והיא הפרשה הבאה בתור אחרי תצווה והעונש למחיית שמו של משה מתבצע בפרשת תצווה שהיא הפרשה שנאמרה קודם לפרשת כי תישא. במילים אחרו הכיצד זה שהעונש מתבצע קודם להצעת משה?.

כידוע ישנם שני מנהגים של הקריאה בתורה. ישנו מנהג בבל שסיימו לקרוא את התורה כל שנה, ז"א התורה חולקה ל-54 פרשיות ותמיד בחג שמחת תורה קראו את פרשת וזאת הברכה, הפרשה המסיימת את ספר התורה והתחילו לקרוא את פרשת בראשית, תחילתה של התורה. ואילו בארץ ישראל סיימו את התורה אחת לשלוש שנים, וקצתם אחת לשלוש שנים ומחצה, וכתוצאה מכך חלוקת הפרשיות היתה שונה מהחלוקה הידועה והמוכרת לנו היום ולכן לפי שיטה זו התורה חולקה ל-167 פרשיות ולפי גירסא אחרת, 154 פרשיות ולפי גירסא שלישית ל- 141 פרשיות. המקור הוא מן התלמוד הבבלי (במסכת מגילה כט ע"ב) המעיד מפורשות:

בני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין (- בני ארץ ישראל מסיימים את התורהבשלוש שנים(

לפי דברים אלה מי שיכול היה לכתוב ששמו של משה נמחה בפרשת תצווה הם אנשי בבל, כי לפי מנהגם שהוא גם מנהגינו היום אכן בפרשת תצווה לא מופיע שמו של משה רבינו. אבל לפי מנהג ארץ ישראל, לפי חלוקת הפרשיות שלהם יתכן מאוד שלא היה מצב כזה ששמו של משה היה אכן חסר באותו הקטע שקראו אותו בשבת.

ישנן ארבע פרשיות בספר דברים שגם בהם שמו של משה לא מופיע. ארבע הפרשיות הן: עקב, ראה, שופטים וכי תצא אם כך מדוע לא קבעו חכמי בבל ששם מבוצעת הצעתו של משה "מחני נא מספרך אשר כתבת"?

1. הקביעה שאין מוקדם או מאוחר בתורה יכולה להיות פתרון

2. יתכן שכל הקביעה שפרשת תצווה היא הפרשה שבה מבוצעת הפסיקה: מחני נא מספרך אשר כתבת", כי היא בסמוך ל- ז` באדר יום פטירת משה רבנו וזה הגיוני ששמו לא יופיע בפרשה.

3. ויתכן שבקשתו של משה "מחני נא מספרך" כעונש שהוא כבשר ודם משית על עצמו מתקיים מיידית ולא כפי הקב"ה שפוקד עוון אבות על שילשים.....

4. הגיוני היה לקבוע שדווקא בארבע הפרשיות התממש "מחני נא מספרך", ארבע פרשיות לעומת פרשה אחת יכולות להיחשב כספר ולא כפרשה.

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" – שבת שלום

קורא נכבד

השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד .