הכנסת ספר תורה - משפחת אלישע בית שאן
06/11/2013 22:16:47
טקס הכנסת ספר תורה ע"י משפחת אלישע התקיים בבית שאן ביום שני 14.10.2013, י' בחודש חשוון תשע"ג. הספר נכתב לכבודם ולזכרם של ההורים: רבי מאיר אלישע בר עיז'ו ועליה אלישע בת עיישה ספר התורה נכתב לבריאותם והצלחתם של כל בני משפחת אלישע.
טקס סיום כתיבת האותיות התקיים מחוץ לבית באוהל פתוח כך שהרבה אנשים יכלו להיות קרובים ושותפים לטקס כתיבת האותיות. המרא דאתרא, הרב לסרי כיבד את הטקס בכתיבת אות ואף נשא דרשה עם ברכה חמה למשפחה. בטקס השתתף ראש העיר מר ג'קי לוי. את האות האחרונה בספר התורה, ל, כתב ידידיה אלישע. לאחר כתיבת האותיות יצאה השיירה מבית משפחת אלישע לישיבה התיכונית "קשת יהונתן" בבית שאן. בטקס ובתהלוכה השתתפו רבני הישיבה והתלמידים שלא הפסיקו לרקוד ולשמוח ועוד רבים מתושבי השכונה ובני משפחה שהגיעו מרחוק. עם ההגעה לרחבת הישיבה "יצאו" ספרי התורה מהיכל הקודש בישיבה "וקיבלו" את הספר החדש בשירה וריקודים. לאחר הכנסת הספר לארון הקודש שנמצא בבית המדרש של הישיבה, נשאו ברכה הרב אזואלוס- הרב האיזורי, רב הישיבה - הרב בנימין סופר ומירו דיין - מנהל הישיבה. את הטקס הינחה בחן ובנועם, הרב יוסף בן חמו. לאחר התפילה התקיימה סעודת מצווה שכל כולה היתה העלאת קווים לדמותם של רבי מאיר אלישע ואשתו עליה אלישע. את הטקס בזמן הסעודה הנחה משה דידי
דבר המנחה:
מורי ורבותי קהל קדוש הערב היה ערב מיוחד ומרגש מלא בקדושה ובשמחה
כתוב בפרשת השבוע פרשת לך לך "ואברכה מברכך" ואני רוצה לומר תודה למברכים שבמהלך הערב נשאו ברכה לבני המשפחה המרא דאתרא הרב לסרי שליט"א הרב האיזורי – הרב אזואלוס שליט"א רב הישיבה - הרב בנימין סופר שליט"א מנהל הישיבה - מר מירו דיין שליט"א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם.
יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.
כתוב ואני אברכם ומיד שואלים בגמרא את מי הקב"ה יברך ? את ישראל או את הכהנים ?. הבן איש חי מביא לנו את מאמר הגמרא בענין מימוש הברכות ואומר שכדי שהברכות שהמברך יתקיימו ומהר צריך המבורך לומר ( בלשון הגמרא ) וכן למר, או בלשונינו והמברכים יתברכו מפי עליון, יהי רצון שהקב"ה ישלם שכרם באמונה. תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (מסכת ברכות דף סג עמוד ב ) ואני רוצה לפתוח את הערב המרגש הזה בברכה למירו ולומר לו תודה מקרב לב על האכסניה היפה שהוא נתן לנו, על השמחה הרבה ועל הקדושה שעטפה את הטקס מתחילתו ועד סופו. שתצליח בכל אשר תעשה ושהישיבה תעלה מעלה מעלה בכמות ובאיכות.
קהל נכבד וקדוש
לפני יותר משנה התחלנו לכתוב את ספר התורה לכבודם ולזכרם של רבי מאיר אלישע ועליה אלישע והיום אנו עומדים פה ואומרים: ברוך שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה. דברים לדמותו של רבי מאיר אלישע
רבי מאיר אלישע איבד את מאור עיניו. באחת השבתות הוא ביקש שאביא מהספריה אחת מהמסכתות שאבחר כרצוני. הבאתי ויצא שהיתה זו מסכת שבת. רבי מאיר אמר לי, פתח וקרא ואני קורא את לשון הגמרא ורבי מאיר מתקן לי את השגיאות בקריאה שלי. ההלם והתדהמה היו גדולים, איך הוא זוכר את לשון הגמרא. לאחר שסיימתי לקרוא רבי מאיר ביקש שאקרא את רש"י, גם פה בקיאותו ברש"י היתה מדהימה הוא זכר את פירוש רש"י
אני רוצה להזמין את הנכד רוני לעשות סיום למסכת קידושין שהוא למד
רוני בן הרוש מקיים טקס לסיום מסכת קידושין
שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה. אם נותנים כבוד לתורה בודאי צריך לתת כבוד ללומדי התורה.
המשנה בפרקי אבות אומרת: "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה - גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה - גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת" (אבות ד', ו').
האדם הלומד תורה סופג לתוך גופו את מהות התורה ולכן כמו שעומדים בפני ספר תורה צריך גם לעבוד בפני תלמיד חכם.
הגמרא במסכת מכות אומרת
אמר רבא: כמה טיפשים האנשים שקמים לפני ספר תורה אך לא קמים בפני תלמיד חכם אני רוצה לספר לכם בענין זה חוויה שקשורה לרבי מאיר אלישע סיפור
באחת השבתות ליוויתי את רבי מאיר לבית הכנסת "אור שמעון" ראייתו נחלשה מאוד והייתי צריך להחזיק אותו בזרועו ולהוביל אותו לכסאו שהיה בחלק הפנימי של בית הכנסת. איך שנכנסתי לבית הכנסת כל הקהל נעמד על רגליו וחיכה עד שרבי מאיר עבר אותו. אני התרגשתי מאוד ועיני התמלאו דמעות. ראיתי איך בבית הכנסת אור שמעון מממשים את מאמר הגמרא. ואני זוכר איך כשעמד לדרוש בבר המצווה של גבי בבית הכנסת על פתיל התכלת היתה דממה של כל המתפללים כדי שיוכלו לשמוע את דברי התורה אני רוצה להזמין את יעקב להעלות קווים לדמותו של רבי מאיר אלישע.
הדברים שכתב יעקב אלישע
ערב טוב קהל נכבד ומשפחה יקרה
בערב נכבד ומיוחד זה בו זוכים להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו הטהורה והזכה של האבא היקר והמיוחד ר' מאיר אלישע זצ"ל ורעייתו עליה ז"ל מבקש אני להעלות קווים לדמותו המיוחדת של אבא. בהיותו בן שתים עשרה שנה הוריו ר' יוסף ועזו ז"ל נפטרו, הדודים לקחו אותו תחת חסותם והחליטו לשלוח אותו לחבל "תפילאלת", איזור המזוהה עם משפחת אבוחצירא, על מנת ללמוד. אבא זכה ללמוד עם הבבא סאלי זצ"ל שם למעשה ינק את חכמת הנגלה והנסתר כאשר חזר אל הכפר "אשתור" שימש כמחנך ומלמד תורה בבית הכנסת . אבא שימש כשליח ציבור, שוחט, מוהל והפך לדמות תורנית נערצת בקרב הקהילה ובכל כפרי הסביבה בני ז'ולי, אמזרו, תרג'לל ערומיית וכמובן בעיר זגורה. אבא היה מכתת רגליו בין כל הכפרים לערוך חופות, בריתות, לשחוט וכל זאת עשה ללא קבלת תמורה הכל נעשה לשם שמיים .למחייתו עסק במסחר ובחקלאות כאשר התוצרת היתה מגיעה עד למרקש הרחוקה. הוא גידל תמרים ואת הצמח ממנו היו מפיקים את החינה (הצמח נקרא אשכול הכופר). בנוסף לכל זה בלילות לאור עששית היה יחד עם אליהו אלישע ז"ל תופרים ורוקמים בגד מיוחד הנקרא "שלהם". הערגה לירושלים היתה עצומה, לעלות לארץ ישראל הייתה משאת נפשו. הדבר בא לידי ביטוי בפיוטים שהיו נשמעים בבית בשבתות ובאירועים שונים, פיוטים המבטאים כיסופים לארץ כדוגמת "אוחיל יום יום אשתאה" "אדמת קודש טבריה" וכו'. פיוט מיוחד שהיה נשמע בבית "אני ני ני בניב שפתי אשינינירה לכבוד אור המנננורה הכי קרא שמו יעקב...."פיוט לכבוד ר' יעקב אבוחצירה. הקשר למשפחת אבוחצירה היה קשר הדוק גם בזכות ר' מכלוף בן יוסף זצ"ל הטמון בכפר סמוך, תרג'ליל, שהיו פוקדים את קיברו לעיתים קרובות. אבא זכה לתעודה מקרן הקיימת לישראל המעידה על רכישת עץ בארץ ישראל , בנוסף החזיק את הקופה הכחולה של הקק"ל. האחות שולמית שתבדל לחיים ארוכים מעידה שהייתה לה הזכות ללמוד מפיו את שירת התקווה, אכן ציונות אמיתית.
את כל הסיפורים על הכפר על הבית שמענו בילדותינו כאן בארץ הקודש. אני אמנם נולדתי בכפר אך אין לי שום זיכרון כי את הכפר עזבנו כדי לעלות לארץ כאשר הייתי בן 4 מה שנותר למעשה זה לדמיין. לפני ארבעה חודשים הפכנו את הדמיון למציאות ע"י אירגון טיול שורשים שאותו הגתה רעייתי מרים. הרעיון החל מיד לקרום עור וגידים ובסופו של דבר הגשמנו חלום, יצאנו חלק נכבד מהאחים ואלינו הצטרפו גם חלק מהנכדים. מטרת הטיול הייתה להגיע אל הכפר ואכן הצלחנו להגיע לשם, פגשנו מקומיים שזכרו אם אבא, זו היית חוויה שאין לתאר את עוצמתה ושוב זו האחות שולמית שזכרה, הסבירה והדריכה. ביקרנו בכפר אמזרו שם היו שורשי משפחת חזות ראינו את הבית בו גדלו יעיש המכונה רפי וכל המשפחה, ראינו את ביה"כ המחודש שלאחר עזיבת היהודים השתמשו בו כמאפיה פראן שכונתי כיום פתוח למבקרים כבית כנסת. פגשנו שם שני אחים תאומים גילם נושק לתשעים, המפגש איתם היה חוויה מרגשת במיוחד הם סיפרו על היכרותם את המשפחה ואת ר' שלמה חזות. הם סיפרו שכשר' שלמה היה עוזב את הכפר לרגל עסקי מסחר היו מזעיקים את אבא שישחט ליהודי הכפר. אחד האחים השמיע לנו שיר שבת שהיו שרים עם היהודים דבריו העבירו בנו צמרמורת. תקצר היריעה מלהכיל את מלוא החוויה של הטיול וצר לי שלא לכולם הסתדר להצטרף לטיול. נקווה שיהיה עוד טיול כזה ברצות ה'.מכאן ברשותכם נעבור במנהרת הזמן לעליה לארץ ישראל אבא שוכן בבית שאן שם עבד לפרנסתו בקרן קיימת בייעור ולימים עבד בחברת המשק"ם. מביקוריי בבית שאן זכיתי להיות במחיצתו וגיליתי אבא צנוע נחבא אל הכלים, הוא השתדל לא לבלוט וכל זה נבע מהתכונה שאפיינה אותו והיא הצניעות והענווה. הוא שימש כאמור שליח ציבור ושוחט, אנשים רבים באו אליו לקבל ממנו ייעוץ, מזור ותרופה הוא נהג לכתוב להם קמיע.
צניעותו באה לידי ביטוי בכך שדאג להגיע לבית הכנסת ראשון על מנת לא לגרום למתפללים לעמוד לכבודו. הרצון לעזור ולסייע לזולת היה לחם חוקו, הוא לא דגל באימרה "הרוצה את הרב יבוא אליו" אלא הוא בא אל האנשים. לדוגמא בערב כיפור היה מגיע לכל בית על מנת לשחוט ולעשות כפרות יצא לי מספר פעמים להסתובב איתו. אני מבקש לסיים באנקדוטה שממחישה יותר מכל את גדולתו של אבא ואת האהבה שהציבור היה מרעיף עליו. כעובד יד שרה בתחום הסעת נכים יצא לי לא פעם להסיע מבוגרים, תוך כדי דיבור שואלים מי אתה כשאמרתי להם שאני הבן של ר' מאיר אלישע (אם הם לא היו בכסא גלגלים היו פשוט עוברים לדום) הם התרגשו והפטירו איזה צדיק איזו ענווה אין היום אנשים כמוהו.
זה היה האיש נבקש ממנו שיבקש רחמים על כל המשפחה ועל כל עם ישראל אמן. יעקב יחד עם אלעד שרים שני פיוטים שרבי מאיר אלישע אהב
תודה ליעקב על דבריו המרגשים ותודה על הביצוע היפה של הפיוטים עליה אלישע נשאה בעול הבית וגידול הילדים לפני מותו של רבי מאיר אלישע וגם במשך למעלה מעשרים וחמש שנים לאחר מותו. השפה העברית לא היתה שגורה בפיה אבל זה לא מנע ממנה להבין בחדות כל דבר שקורה בבית, בשכונה, בבית שאן, בפוליטיקה ואפילו במוזיקה. שנתיים לפני שעליה נפטרה היא התארחה אצלנו בראש השנה ובאחת השיחות שאלתי אותה מה היא היתה רוצה שיקרה אחרי מאה ועשרים שנה. היא הבינה מיד את השאלה שלי. התשובה שלה הגיעה כהרף עין – אני רוצה שיכתבו ספר תורה, הערב הזה בשבילי, מורי ורבותי הוא סגירת מעגל עם מימוש הבקשה. אני רוצה להזמין את ברוריה דידי לבית משפחת אלישע להעלות קווים לדמותה של האמא, עליה
הדברים שכתבה ברוריה
"קמו בניה ויאשרוה " כמו שכתוב באשת חיל
כשהצבת מטרה לנגד עינייך דבר לא עמד בפנייך
כל חייך היתה לך משאלה אחת כמוסה
היום הגשמנו לך חלום לכתוב ספר תורה
מנעת מעצמך כל הנאה אישית או ביזבוז מיותר
להגיע לרגע של התעלות זו, הכנסת ספר תורה לכבודך ולכבוד אבא. מי ראויה לכך אם לא את
"אשת חייל מי ימצא"
זה לא מקרה שטקס הכנסת ספר תורה מתקיים ביום פטירתה של רחל אימנו הטקס הוא לכבודך. כפי שרחל ויתרה על חייה למען אחותה את ויתרת על חייך בהקרבה ללא לאות בשביל ילדייך כדי שיקבלו חינוך מתאים ויוכלו לבנות את הבית שלהם בכוחות עצמם.
אספר קצת על אימי ואציין מקצת מהתכונות שמאפיינות אותה. היא היתה אישה פעלתנית וחרוצה מסביב לשעון
אימי עסקה בכל צורכי הבית כדי לאפשר לאבי לעסוק בצרכי ציבור
וכשליח ציבור
"ותקום בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה"
אני זוכרת כילדה, את לילות חמישי, אמא היתה מתעוררת בשעה שתיים לפנות בוקר גם בימים החורפיים של בית שאן לשה את הבצק ומתחילה בהכנות השבת כדי שדבר לא יחסר על שולחן השבת. בחמש בבוקר עוד בחשכה היתה יוצאת עם הבצק לתנור השכונתי כדי להכין את הלחם המיוחד, הלחם המרוקאי שבלעדיו השבת לא היתה מושלמת והדגים לא היו טעימים.
בנוסף לכל העבודות השגרתיות של הבית, אימא היתה צריכה לשלוח 9 ילדים לגנים ולבית הספר כשהם מסודרים ולבושים בגדים נקיים, זה היה חשוב לה.
אמא יצאה בשעות הצהריים בשמש החמה של בית שאן לעבודה בלשכת הרווחה לעבודות ניקיון ומהעבודה חזרה להמשך עבודות הבית הרגילות. היא היתה ישנה כ- 3 שעות וב-12 בלילה עבדה עד לפנות בוקר באולם שמחות כדי שלנו הילדים לא יחסר דבר.
כשאני רוצה לדמות את אימא בתקופה שגידלה אותנו עולה לעיני התמונה של לביאה השומרת על גוריה שחלילה לא יפגעו, אם מישהו היה פוגע בנו כדרכם של ילדים לריב ולהתקוטט היתה יוצאת להגן עלינו בדרכה שלה .
ועם כל הקושי שהיה מוטל עליה תמיד הצטיירת כאישה זקופה אצילית חדה ממוקדת מכוונת מטרה.
כמו רבים מהדור ההוא הורי אנשים, שעלו לארץ ישראל, ממרוקו במילוי צו ה' בבחינת "לך לך לארצך אל הארץ אשר אראך" ההורים עלו לארץ מכוח אמונה ואהבה לארץ ישראל הם עזבו את כל מה שהיה להם והתמודדו בשקט עם כל הקשיים בהשתלבותם פה.
אבא ואמא חיו לצד הנס הגדול של הקמת המדינה הם עשו זאת בדרכם השקטה להקים בית ולהשתלב בחיי העם. הם ראויים לכל הכבוד.
אמא זכתה לראות את כולנו מתחתנים ומקימים בית בישראל.
ממקומנו, אנו מלאים הערכה והערצה למה שאמא עשתה בעשר אצבעותיה תודה לך אמא על כל מה שעשית בשבילנו אוהבים אותך מאוד ומתגעגעים אלייך
אני רוצה להכיר תודה מיוחדת לבעלי, דידי משה שפעל יעץ ודחף להגשמת החלום של אמא.
תודה מיוחדת וחמה לאחי היקר מיכאל אלישע שעבד ללא לאות להוציא מן הכוח אל הפועל
ותודה לכל אחי ואחיותי שהיו שותפים כל אחד בדרכו באירגון היום הזה. לרותי, לידידיה, לעמרם, ליפה, ליוסי, למגי ולגבי
קורא נכבד
השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד .