וַיִתֵּן ה` אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה - ברכה לחתן וכלה

25/12/2010 21:16:48

בס"ד ‏שבת י"ח טבת תשע"א

מגילת רות פורשת בפנינו סיפור אהבה טרגי שסובב את רות המואביה . בצעירותה היא מאבדת את בעלה ובבגרותה היא נישאת לבועז ומקימה ממנו את הזרע שלימים לא רבים יצא ממנו חוטר שנקרא דוד מלך ישראל.

במעמד החתונה של בועז לרות אומרים הזקנים הסובבים אותו "וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה- מִן-הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ, מִן-הַנַּעֲרָה, הַזֹּאת" ( רות פרק ד )

לנו מתוך הרגל נשמעת הברכה טבעית מאין כמותה באווירה הקסומה של טקס הכלולות או במעמד של שבע הברכות או בשבת חתן ורציתי לשאול מדוע לא אמרו הזקנים : יתן ... כשרה או כרבקה ומדוע לא אמרו כרחל או כלאה אלא בחרו לומר דווקא את שתי האימהות רחל ולאה

כדי שסיפור אהבה יהיה מוצלח וירתק את האנשים צריך שיהיה בו משהו חריג. ברור שכאשר אש האהבה בוערת זו תקופה מאוד חזקה אבל כדי שסיפור האהבה הזה יצית את הדימיון בקרב השומעים אותו צריך להוסיף לו את הפלפל.

סיפור האהבה בין יעקב ורחל הוא כזה , ברור שיעקב התאהב ברחל שהיתה יפת תואר ויפת מראה ממבט ראשון , עוד על הבאר הוא גילה סוד שכאשר אתה מאוהב יש לך כוח ותעצומות נפש מיוחדים ותוכיח העובדה שיעקב גלל את האבן המכסה את פי הבאר לבד ואילו שאר הרועים חיכו עד שיגיעו רועים נוספים כדי לגלול את האבן ביחד.

לסיפור הרומנטי הזה נכנסו שתי צלעות נוספות , לאה – האחות הבכורה שעיניה רכות ויופיה אינו הצד החזק במשוואה ולבן האבא שעליו לא אדבר במאמר זה.

הקשר בין יעקב ורחל נראה שהקשר בין יעקב לרחל היה קשר של אהבה סוערת ומלאת רגשות. פעמיים טורח המקרא להדגיש לנו שיעקב אהב את רחל. אך עם כל האהבה שהייתה ביניהם, יש להדגיש שהרגשות ביניהם לא היו תמיד של אהבה. כשללאה נולדו ארבעה בנים ורחל עדיין עקרה, היא פונה לאהובה ואומרת לו: וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. הקריאה הזו של רחל מגלה עד כמה הנושא בער בעצמותיה ולאיזה רמת ייאוש היא הגיעה . רחל אומרת ליעקב בצורה ברורה ,העובדה שאתה אוהב אותי לא מספקת אותי כי יש לי חוסר רגשי גדול ויעקב, במקום לעודד ולנחם אותה מגיב בפרץ של כעס בלתי ברור ואומר לרחל: "וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.". המקרא עוצר ולא כותב כיצד נמשך הדיאלוג הקשה הזה אבל כאשר "שומעים" את הטונים הקשים אפשר להבין שהמצב שבו אין לרחל ילדים גרם למתח רב ביניהם.

הקשר בין יעקב ולאה לא כך היו היחסים שבין יעקב ללאה. נראה שהיחסים בין יעקב ללאה היו שקטים מאוד, בלי צעקות ובלי מריבות, אך גם בלי חיבה יתרה. מקרא מפורש הוא שיעקב שנא את לאה: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה." לא רק ה' חושב שלאה שנואה גם היא מרגישה כך : " וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי ". ניתן לרכך מעט את המושג שנאה וללמד זכות יעקב בכיר האבות ולומר שלא שינאה אמיתית היתה כאן, אלא רק יחסית לרחל. הרי יעקב בכל זאת חי עם לאה כל חייו, ונולדו לו ממנה שבעה ילדים. מעניין לראות כמה ערגה היה מצד לאה לקבל תשומת לב מיעקב דרך השמות שנתנה לילדיה

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי- כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.

וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן.

וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי.

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה- עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת.

לאה היתה האישה "המובנת" של יעקב הוא קיבל אותה בעיסקת תרמית מלבן ולאה כמי שיועדה מגיל צעיר להיות אשתו של עשו האח "הבכור" של יעקב קיבלה את נישואיה ליעקב כמתנה וכרע במיעוטו . עדיף להתחתן עם יעקב למרות שהיא ידעה בבירור שיעקב אוהב את רחל ובמילים אחרות לא אוהב אותה מאשר לחיות בסיכון שבבוא הזמן היא תימסר להיות אשתו של עשיו.

רחל ולאה מייצגות שתי נשים האחת תפקידה להביא ילדים לעולם והשנייה לשמירת הקשר האינטימי בין הגבר לאישה.

שני ייעודים אלה מחזירים אותנו לבריאת העולם שם נאמרו שני ייעודים לזוגיות: 1. 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', - ייעוד האישה לקיים את מצוות פרו ורבו ולהביא ילדים לעולם 2. 'לא טוב היות האדם לבדו…ודבק באשתו והיו לבשר אחד' .- הקשר האינטימי בין הגבר לאישה

אנשי המבול שרצו לקיים את שני הייעודים פתרו את הבעייה בדרך כפי שמתאר מדרש רבה על הפסוק " וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. ." ( בראשית פרק ד פסוק יט ) אמר רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין. היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה, ואחת לתשמיש. זו, שהיתה לפריה ורביה, היתה יושבת כאילו אלמנה בחיה (נ"א בחיי בעלה), וזו שהיתה לתשמיש, היה משקה כוס של עקרים, שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה, הדא הוא דכתיב (איוב כד): רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב. תדע לך, שכן. שהרי הברור שבהן היה למך, ולקח ב' נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מיניה. ושם השנית צלה, שהייתה יושבת בצלו:

נחזור לשאלה בה פתחתי את דברי . מדוע נאמר כרחל וכלאה ?

הסיפור של רחל ולאה מלמד אותנו שלא יכול להתקיים קשר זוגי שמבוסס על אחד המרכיבים בלבד . זוגיות שיש בה את שני המרכיבים יוצרת הוויה חזקה ואחדות האחד מחזק את השני והאחד תלוי בשני כל צד מוסיף לצד השני את העומק ואת החיבור החזק בין בני הזוג

צדקו הזקנים ומובנת הברכה שברכו את בועז " וַיִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל (רות ד,יא) " רק בשילוב בין מרכיבי הזוגיות בין יעקב לרחל ובין מרכיבי הזוגיות של יעקב ולאה ניתן להקים בית חזק.

היצירה הביתית של הזוגיות , הולדת ילדים וגידולם ביחד הם היוצרים את הקרבה העמוקה בין בני הזוג ואת החיבור במערכת היחסים ביניהם.

הקשר בין הזוג לילדים הוא קשר דומה כשם שהאהבה בין בני הזוג תורמת לגידול הילדים כך האהבה לילדים תורמת לחיזוק האהבה בין בני הזוג

ואסיים בברכה שבה פתחתי

"וַיִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל"

קורא נכבד

השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד .