מודה אני לפניך - הספד
מודה אני לפניך - הספד
25/08/2015 20:04:14
מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
משניעור האדם משנתו עוד בטרם נטל ידיו הוא מתיישב על המטה ואומר את התפילה "מודה אני לפניך"
זו התפילה הראשונה שמופיעה בסידור התפילה ועניינה של התפילה היא תודה של האדם על כך שעם בוקר, חוזרת נשמתו אליו לאחר שהיה חסר תודעה במשך שנת הלילה.
הגישה לפיה האדם מודה לקב"ה על שנשמתו חזרה אליו היא מובנת ויפה אמרו חכמים שמיד לאחר שהתעורר משנתו יאמר האדם תודה.
התפילה השנייה בסידור התפילה היא תפילת "אלהי נשמה" (התפילה מופיעה במסכת ברכות עמוד סב)
אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, רִבּון כָּל הַמַּעֲשים, אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמות לִפְגָרִים מֵתִים.
הברכה כוללת מספר רעיונות
הנשמה נבראה ע"י הבורא - "אתה בראת, אתה יצרת", הושמה בגוף האדם - "אתה נפחתה בי". הנשמה נמצאת בגוף האדם בכוחו של האל - "אתה משמרה בקרבי", הנשמה תשוב לגופו בעת התחייה – "המחזיר נשמות לפגרים מתים".
הרעיון המרכזי של התפילה הינו: כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך. האדם לא יודע מתי יגיע סופו ולכן כל זמן שהנשמה בקרבו הוא מודה לקב"ה.
מוזר מאוד שבתפילה השנייה על הבוקר מתעמת האדם בתודעתו עם העובדה שיום יבוא ונשמתו תילקח מגופו. מצד אחד תודה על החזרת הנשמה עם בוקר ומיד אח"כ מזכירים את יום המוות.
חכמים מנסים לגרום לאדם לחשוב על יום המוות כי בדרך העולם כל זמן שהאדם צעיר הוא אינו חש "שימיו קרבים" וההתנהגות שלו הינה בהתאם. רעיון דומה מופיע במסכת שבת קנג עמוד ב
תנן התם: 'רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה;
מדוע ר' אליעזר אמר בתחילה משפט סתמי ורק לאחר שאלת התלמידים השיב להם שישובו כל יום בתשובה, כי לעולם אינו יודע באיזה יום ימות?
כדי לקרב את הדברים להכרתם של התלמידים, כי בטבע האדם שהוא אינו חושב על יום המיתה כל זמן שהוא צעיר בריא ובשיא כוחו.
תמוה לא פחות ואולי יותר המאמר המאוד קצר ותכליתי של רבי מאיר (בעל הנס) רבי מאיר נהג לכתוב לעצמו הערות קצרות שכנראה הנחו אותו בלימודו ובדברי התורה שהעביר בשיעורים, ההערות האלה נקראים בפי חכמים: "תורתו של רבי מאיר"
לאחר גמר בריאת העולם כולל בריאת האדם ביום השישי כתוב"
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}( בראשית פרק א פסוק לא)
בתורתו של רבי מאיר מצאנו כתוב: והנה טוב – זה המוות
מפליא מאוד שזו הפרשנות של רבי מאיר שלאחר שהקב"ה סיים את עבודתו הוא מסכם את התוצאה בציון גבוה – טוב מאוד ציון זה מבטא שביעות רצון מהתוצאה ואילו לרבי מאיר הפרשנות היא, זה המוות.
הרעיון דורש בירור
משל למה הדבר דומה
נותנים לאדם באמצע חייו סכום כסף, נניח מיליון שקלים ואומרים: דע לך שסכום זה צריך לשמש אותך כל חייך. כיצד ינהג אנו מוצאים שלושה טיפוסים
טיפוס ראשון – האדם אומר יש לי עכשיו כסף אני צריך ליהנות ממנו. הוא מבזבז את הכסף על הנאות ובלי חשבון ותוך תקופה מסויימת הוא מגלה שנשאר בלי אמצעים לכלכל את עצמו בהמשך חייו
טיפוס שני – הוא מתנהג כמו הטיפוס הראשון, רק שבשלב מסויים הוא מבין שאם ימשיך בהתנהגותו הוא יגיע לפשיטת רגל ולכן הוא נכנס למשטר קפדני שבו הוא מחשב כל אגורה וכל יתרת חייו צמצום ומחשבה שהכסף לא יגמר
טיפוס שלישי – הוא מבין מיד בהתחלה שעליו לכלכל את מעשיו, לקבוע סדרי עדיפויות, להפריש כסף לכל שנה ולהשאיר "רזרבה" מסויימת לאחרית חייו כי מי יודע באיזה גיל הוא ימות ?
מתוך משל זה ננסה להבין את הרעיון העמוק של רבי מאיר
החיים, אומר רבי מאיר הם כמו מוצר כלכלי שיש לו מחיר ולכן צריך להעריך את החיים. אם החיים היו ללא סוף=ללא מחיר הוא לא היה דואג ומזלזל במה שהוא עושה יום יום. במקביל למצב שבו האוכל ניתן בחינם לאדם והוא לא מעריך את האוכל.
כאשר האדם יודע (בתודעה שלו) שחייו קצובים בעולם הזה ועליו לכלכל את מעשיו הוא צריך לשאול יום יום איך הוא עומד במשימה, הוא יבחר לעשות פעולות בעלות ערך שלדעתו מתחייבות מהעובדה שחייו קצובים.
ר' אליעזר רוצה שתלמידיו הצעירים יגיעו למסקנה הזו בכוחות עצמם ולכן הוא אומר להם משפט סתום, שוב יום אחד לפני מיתתך", גם לתלמיד חכם בצעירותו לא קל להפנים את הרעיון שכבר מגיל צעיר צריכים להתנהג כאילו יום המוות עומד מאחורי הדלת.
כאשר אנחנו מבינים את המשמעות של מאמרו של רבי מאיר אנחנו מבינים אחרת את הפסוק
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד", הקב"ה הכין את העולם שיהיה כלי שבעזרתו האדם יחיה ויתנהג נכון. יום המוות כפי שאומר רבי מאיר הוא הזרקור שמאותת לאדם לחיות נכון
קורא נכבד
השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד