ממחרת השבת - למה הכוונה ?

08/05/2011 22:29:18

ממחרת השבת - למה הכוונה ?

ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ- וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. יב וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת-הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה. יג וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה- רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין. יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה- עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. {ס}

טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה. יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים- סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה.

החובה להביא את מנחת העומר מובאת בספר ויקרא בפרשת אמור פרק כג

לפי האמור בפסוק י החובה להבאת העומר היא מזמן הכניסה לארץ . ואכן אנו פוגשים בספר יהושע פרק ה' שלאחר שבני ישראל חוצים את הירדן ונכנסים לארץ ישראל הם חוגגים את הפסח לראשונה מאז יציאת מצרים ומיום המחרת הם אכלו מתבואת ארץ ישראל ( ארץ כנען ) ועפ"י הפרשנים כבר משנת כניסתם לארץ הם הקריבו את העומר וזה היה למחרת הפסח.

י וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּגִּלְגָּל; וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב- בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. יא וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח- מַצּוֹת וְקָלוּי: בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה. יב וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מָן; וַיֹּאכְלוּ, מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשָּׁנָה, הַהִיא

מפסוק י' אנו למדים שאת העומר מביאים אך ורק מתבואת ארץ ישראל . ממועד הכניסה לארץ בזמן יהושע בן נון ועד להקמת בית המקדש הראשון עברו 440 שנים , בית המקדש עמד על תילו 410 שנים ולאחר 70 שנות גלות בבל הוקם בית המקדש השני שעמד על תילו 420 שנים , ז"א עם ישראל הקריב את קרבן העומר במשך למעלה מ- 1200 שנים.

מפסוק יא' אנו למדים שמניפים את העומר ממחרת השבת . רש"י במקום אומר:

ממחרת השבת- ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אי אתה יודע איזהו:

רש"י למעשה מביא אותנו למחלוקת שפקדה את עם ישראל בשלהי בית שני כאשר הצדוקים והבייתוסים טענו שיש להביא את קרבן העומר ולמעשה לספור את ספירת העומר למחרת השבת ויש לפרש ממחרת השבת ככתבו וכלשונו ז"א מדובר על שבת בראשית ולכן את העומר הביאו ביום ראשון והחל מיום זה ספרו ארבעים ותשעה ימים ומזה יוצא שחג השבועות יחול תמיד ביום ראשון של השבוע אבל לא בתאריך קבוע כי תלוי מאוד מתי חל חג הפסח. הפרושים שזה למעשה , אנחנו , טענו שהמושג "ממחרת השבת" הכוונה היא לחג ודבריהם מובאים ע"י רש"י.

עמדה נוספת מובעת ע"י ישראל ביתא . במסורת ביתא ישראל פורשה המילה "שבת" כמתייחסת לחג הפסח, אולם הספירה החלה ממחרת שביעי של פסח, ולא ממחרת החג הראשון של פסח כנהוג אצל הפרושים. אי לכך חל חג השבועות שישה ימים מאוחר יותר, ב ולא בו' בסיוון.[1]

הרבה ויכוחים ותירוצים נכתבו במשנה ,בגמרא,בדברי הראשונים שבאים להסביר את ההיגיון שיש בהסבר שממחרת השבת מדובר על למחרת חג הפסח ולומר את האמת ככל שאני קורא את ההסברים הם לא כל כך משכנעים לעומת הפשט של הכתוב.

מצ"ב מאמר מלומד של הרב אלחנן סמט שמביא טעימה קטנה מים הפרשנויות של חז"ל שבאים להצדיק את עמדתם http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/v7-2.htm

ואני רוצה לשאול שתי שאלות פשוטות .

1. הרי קרבן העומר הוקרב למעלה מ- 1200 שנים ולא שמענו שהיו ויכוחים על מועד ההקרבה , אז מה קרה שפתאום מתפתח ויכוח על נושא זה?

2. מדוע בכל התשובות שיש אין את התשובה הפשוטה ביותר: רבותי הצדוקים אנחנו נוהגים כך למעלה מ- 1200 שנים ולא היתה שום טענה מצד מאן דהוא , אז זו מסורת ויש עליה אפילו חזקה שבחזקה?

אז מה באמת קרה?

אנשי כנסת גדולה העבירו את מרכז הכובד של עבודת ה' מהכוהנים בבית המקדש את החכמים בבית המדרש , הכוהנים הרגישו מאויימים ובצדק ולכן נאלצו לצאת כנגד החכמים וכל נושא שהיה אפשרי הם ניגחו בו את החכמים. הצדוקים לפי אחת הגירסאות היו ממשפחת צדוק הכהן ששירתו בקודש במשך מאות בשנים והם נלחמו את מלחמתם כדי לשמור על מעמדם הרם בעם ישראל. כאשר מעמדו של מנהיג נפגעת הוא ינסה בכל מחיר לשמור כל כבודו ואת הנימוקים "למלחמה" הוא יספק לפי העניין.

מה עם התשובה הפשוטה?

כאשר גאוותו של המנהיג נפגעת הוא ממציא נימוקים "משכנעים" מדוע הוא צודק בטענותיו . טענות אלה נופלות על אוזניות מתאימות בציבור וכך המנהיג חש שטענותיו צודקות . לבוא עם נימוק לפיו יש מסורת ואנו נוהגים כך למעלה מ- 1200 שנים זה לא היה עובד כי אף אחד פה לא מחפש את האמת אלא את הדרך שבה צריך לנצח את הצד השני בטיעונים שנשמעים לכאורה לוגיים.

לא לשווא אומר רבי אלעזר הקפר בפרקי אבות : רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם ( פרק ד' )

קורא נכבד

השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד .