עץ החרוב לט"ו בשבט
25/01/2013 15:07:25
עץ החרוב
השבת הקרובה היא שבת מיוחדת שיש בה שתי שמחות. השמחה הראשונה: השבת הינה שבת שירה, זו השבת שקוראים בה את פרשת בשלח שבספר שמות ובני ישראל שרים את שירת הים לאחר קריעת ים סוף "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזו לה`" והשמחה השניה הינה חג ט"ו בשבט.
לכבוד ט"ו בשבט להלן מספר מילים וסיפורים על עץ החרוב ומספר לקחים ותובנות שקשורים לחרוב.
עץ החרוב תפס לו מקום של כבוד בין העצים המזוהים עם ארץ ישראל למרות שאינו אחד משבעת המינים. למי שמכיר/ה את העץ מקרוב וזכה להריח את ריח הפריחה של העץ והוא בגיל ההתבגרות מזהה את ריח הפריחה עם ריח הזרע הגברי. מה שזהה בשניהם הוא חומר מיוחד שמופרש. אצל החרוב מטרתו למשוך אליו את החרקים ואצל הגברים מטרתו לשמור עת הזרע בפני חומציות.
מה מקור השם- חרוב ?
1. הפרי דומה לחרב ומכאן קצרה הדרך לחרוב
2. מלשון חרבה=יובש שפרי החרוב כמעט ואינו מכיל מים.
האם נשים צריכות לאהוב את החרוב ? השאלה היא פרוזאית, פרי החרוב אינו קל לאכילה וקשה למצוא פרי שמכיל בתוכו צוף או "דבש" בלשון הילדים. לפרי החרוב יש 10-15 זרעים שדומים האחד לשני ובעלי משקל דומה. בימי קדם השתמשו בזרעי החרוב למשקל של דברים יקרי ערך. בתנ"ך זרע החרוב נקרא "גרה" ומוצאים בהרבה מקומות בתורה כמו למשל לגבי מחצית השקל כתוב: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה ל-ה`" (שמות ל, יג).
משקל הקרט שבו שוקלים את הזהב ואת היהלומים קשור לזרע החרובים. הזהב והיהלומים הם החברים הטובים של האשה, אז בוודאי שנשים אוהבות את החרוב או את ההקשר שלו
סיפורים הקשורים לחרובים
סיפור תנורו של עכנאי סיפור תנורו של עכנאי הינו סיפור מחלוקת בין רבי אליעזר בן הורקנוס מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי לבין חכמים ובראשם רבי יהושוע בן חנניה רבו המובהק של רבי עקיבא. הויכוח נסב על הכלל "אחרי רבים להטות" שהולכים אחרי הרוב.
מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי- חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי- אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. מאי [דברים ל`] לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני. אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה [שמות כ"ג] אחרי רבים להטות. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.
( בבלי בבא מציעא נט,ב )
תרגום לעברית תנור של חרס שעשוי חוליות-חוליות ומלא בחול בין הרווחים, רבי אליעזר קבע שטהור, וחכמים קבעו שטמא. באותו יום השיב רבי אליעזר תשובות ולא קיבלו את דעתו. אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר החרוב ממקומו. אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מהחרוב. אמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. חזרה אמת המים לאחור. אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מאמת המים. אמר להם: אם הלכה כמותי קירות בית המדרש יוכיחו. עמדו קירות בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע ואמר אם תלמידי חכמים מתנצחים זה בזה בהלכה, מה טיבכם? מפני הכבוד לרבי יהושע לא נפלו הקירות. ולא נעמדו מחדש מפני כבודו של רבי אליעזר. חזר ואמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול מהשמים ואמרה שהלכה כרבי אליעזר. עמד רבי יהושע ואמר: לא בשמיים היא. כל החוקים שהתקבלו בהר סיני אינם יכולים להשתנות, ושם נאמר "אחרי רבים להטות", ההכרעה היא בידי הרוב. מה עשה הקב"ה באותה שעה? היה מחייך ואומר "נצחוני בני נצחוני בני".
סיפורו של חוני המעגל
"יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי".
תרגום לעברית יום אחד היה הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב. שאל אותו: מתי העץ יניב פירות? ענה לו: לאחר שבעים שנה. אמר לו: וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה? אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות. כמו שאבותי שתלו לי, כך אני שותל לצורך בני.
המשך הגמרא "יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה אמר ליה בר בריה אנא אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא אמר להו אנא חוני המעגל לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא". תרגום לעברית ישב ואכל סעודה. תוך כדי כך נרדם. עלתה סביבו שן של סלע ולא ראו אותו אנשים. כך ישן שבעים שנה. כשנתעורר ראה את אותו אדם שאוכל פירות מהחרוב. שאל אותו: האם אתה הוא ששתלת את העץ? אמר לו: אני נכדו של אותו אדם שנטע. אמר לו: מכך אני למד שישנתי כבר שבעים שנה. ראה את חמורו שנולדו לו וולדי וולדות. הלך לביתו ושאל: האם בנו של חוני קיים? אמרו לו: בנו נפטר, בן בנו קיים. אמר להם: אני בעצמי חוני. לא האמינו לו. הלך לבית המדרש, ושמע את חכמים שאומרים שהשמועות ברורות כמו בזמן שחוני היה קיים שכל שאלה שנשאלה לחכמים היה מברר להם. אמר להם: אני חוני. לא האמינוהו ולא עשו לו כבוד כפי מה שראוי. חלשה דעתו. התפלל ומת. אמר רבא זה מה שרגילים הבריות לומר או שיש לאדם חבר טוב או שהאדם בא לכלל מיתה.
החרוב של רשב"י
התלמוד מספר על ר` יהודה בן עילאי, ר` יוסי והרשב"י שהיו יושבים ומדברים על ענייני דיומא - רשב"י מתנגד לרומאים: "פתח רבי יהודה ואמר: (על הרומאים) כמה נאים מעשיהן שלאומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בר יוחאי (מייצג את רוב העם) ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות (נודע הדבר לרומאים). אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה ייהרג" - עקב הלשנה נידון למיתה. משרצה להסתתר בבית אמר הרשב"י לבנו, "נשים דעתן קלה - בטח יענוה ותספר". ( מומלץ לכל מי שמזכיר את האימרה נשים דעתן קלה שיציץ במקור ויראה למה התכוון רשב"י ) הלכו והסתתרו במערה שבבקע, פשטו בגדיהם, טמנו גופם בחול ולמדו תורה. עשה להם נס נבקע להם מעיין וצמח להם עץ חרוב".
"נשים דעתן קלה" כל הקורא במאמר הגמרא לגבי אימרה זו לא יוכל להתעלם מההקשר שלה. בוודאי ובודאי שלא היהתה כוונה לומר שדעתן של הנשים קלה במובן שהן קלות דעת ואינן אחראיות למוצא פיהן, אלא הכוונה שנשים לא יעמדו בהפעלת לחץ מצד הרומאים כדי לגלות היכן מסתתר רשב"י. למרות שלא חסרות דוגמאות של נשים שהתנהגו בגבורה עדיין אפשר לקבל את הסיטואציה הזו והיא נכונה לדעתי גם לגבי גברים. אם נרצה לתת למשפט ערך מיוחד לנשים הייתי מעדיף דווקט לשבש מעט את הכתיב ולומר "נשים דעתן כלה" במובן של החלטיות וסופיות. זה נותן יותר תוכן חיובי לדברים ומתאים לעניות דעתי לתכונות הנשים. נשים הן דעתניות יותר מגברים מתוך שהן מבינות מהר יותר את המתחולל בנפשות האנשים ומתוך כך מגיעות להחלטות טובות יותר ומהר יותר מהגברים. והדברים נכתבים באופן כללי ותמיד יהיו יוצאים מן הכלל הן מן הנשים והן מן הגברים
החרוב מאכל לעניים וכסמל להסתפקות במועט
מסכת תענית (כד ע"ב): סיפורו של רבי חנינא בן דוסא
"בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת."
רש"י מסביר: "חסר לחם היה, ומתגלגל היה בחרובין."
קורא נכבד
השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד .