תמר ויהודה, לשבת חתן
05/12/2012 15:23:59
יהודה ותמר אמיל הוראס ורנט צייר צרפתי, 1863-1789. שמן על בד, אוסף וואלאס
התמונה מראה את "תמר" היושבת על אם הדרך פושטת יד ואומרת "ליהודה" סיכמנו על המעשה ועכשיו שלם את המחיר. תמר דורשת שלושה דברים כעירבון עד לקבלת התשלום האמיתי. התשלום הראשון – המטה על אוכף הגמל ניתן לראות המטה שכל נווד/רועה צאן היה הולך איתו התשלום השני – הפתילים רש"י מסביר שהפתילים היא השמלה שבה הוא מתכסה. אדם יוצא לדרך שנמשכת מספר ימים הוא צריך לקחת איתו בין היתר את השמיכה להתכסות בה בלילה. כדי לא להרבות במשקל השמיכה מהווה גם שמלה שאותה הוא לובש במשך היום. התשלום השלישי - החותמת
ידו השמאלית של יהודה מושיטה לתמר את הדבר החשוב ביותר לאדם באותם ימים, החותמת שהיא אמצעי הזיהוי לאדם.
למתבונן בתמונה מתעוררת בודאי השאלה, איך יהודה לא הכיר את תמר כלתו? הרי הצייר לא משאיר הרבה לדמיון כדי לזהות את האישה היושבת על אם הדרך?
יהודה, לאחר מות אשתו עולה תמנתה כדי "להתנחם ולהתאוורר" מאלמנותו. השרשרת אליה קשורה החותמת נראית כמו אשכול ענבים וזה בא לרמוז לנו שליהודה המעשה לא היה קל הוא היה צריך להשתכר כדי לפנות לזונה היושבת על אם הדרך ולומר לה "הבה נא אבוא אלייך" שפתו של יהודה הינה בקשה (נא) ולא פנייה מזלזלת למרות עיסוקה של האישה כפי שהיא נראתה לו. אז יהודה "מסובב" מהיין ומהעובדה שייצרו חזק ממנו לאחר שהתאלמן מאשתו לא מזהה את כלתו למרות פניה הגלויים בתמונה. פרשנים קושרים את העובדה שיהודה לא מזהה את כלתו לעובדת היותה צנועה גם בזמן שהיתה בביתו ולכן יהודה לא מזהה את תמר. איך יתכן שתמר הצנועה תרקום מעשה כזה נועז להתלבש כקדשה, לשבת על אם הדרך ולתבוע עירבון על המעשה ? המדרש מוציא את הדברים מידי פשוטם ומסביר את מעשה יהודה ומעשה תמר כמהלכים מכוונים מלמעלה. יהודה לא רצה לבוא אל הקדשה כי זה לא מתאים לו, מלמעלה הוליכו אותו לביצוע המעשה ושמע להם. מדרש רבה, בראשית פרשה פה פיסקה ח על "וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה" אמר ר` יוחנן: ביקש לעבור, וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאווה, אמר לו: יהודה, להיכן אתה הולך? [למקום] מהיכן מלכים עומדים, מהיכן גדולים עומדים! ולמרות זאת המדרש מביא דו שיח מעניין שהתקיים בין יהודה לתמר ילקוט שמעוני סימן קמד ר` שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים לדבריה כשתבעה. אמר לה: שמא גויה את? אמרה ליה: גיורת אני. שמא אשת איש את? א"ל: פנויה אני. שמא קבל אביך קדושין? א"ל: יתומה אני. שמא טמאה את? א"ל: טהורה אני.
וגם תמר ידעה שהמעשה שהיא עושה מכוון לעתיד ר` חמא בשם ר` יוסי: וגם הנה הרה לזנונים, אלא שהיתה מטפחת על כרסה ואמרה: מלכים אני מעוברת! גואלים אני מעוברת! אז איך הסתיים הקשר בין תמר ויהודה, האם מדובר על מעידה חד פעמית? בין הדעות שאומרות שזו היתה מעידה חד פעמית מובאת דעה נועזת ולא יסף עוד לדעתה, אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי כיון שידעה שוב לא פסק ממנה... (סוטה י א)
בספר "צוואת השבטים", י-יב מתוארת הפרשה כנאמרת בגוף ראשון ע"י יהודה
אנו חוגגים השבת שבת חתן . השבת נקראת שבת חתן כי תכנון השבת נעשה ע"י משפחת החתן, אבל מן הראוי היה שהשבת תיקרא שבת חתן וכלה
לפחות לנוהגים שהשבת מתקיימת לאחר החתונה והזוג כבר נשוי כדת משה וישראל.
פרשת תמר מעמידה לנו את הרצון להקים משפחה כדת משה וישראל כערך עליון. למרות הקשיים שעלולים לצוץ בתהליך אנו רואים את נחישותה של תמר לעשות הכל כדי להקים משפחה.
אנו רוצים לאחל לזוג הטרי שחוגג היום שבת ראשונה כזוג נשוי שביחד תקימו בית בישראל, שתקימו משפחה לתפארת ותזכו לגדל את הילדים עפ"י מיטב המסורת קורא נכבד
השקעתי זמן ומחשבה בכתיבת המאמר , אשמח לקבל התייחסות או לכל הפחות תעשו "לייק" שאני אדע שהיה לכם נחמד